אפשטיין-באר (EBV) מוכר גם תחת השמות מונונוקלאוסיס זיהומי, דלקת הבלוטות, ומחלת הנשיקה. הנגיף אפשטיין-באר בא ממשפחת נגיפי מחוללי ההרפס. מדובר במחלה הגורמת להתנפחות של קשרי הלימפה. קשרי הלימפה מכילים את נוזל הלימפה והם חלק מהמערכת החיסונית. כשהם מתנפחים יש תחושה של בליטה על הצוואר, בית-השחי והמפשעה.
הגיל הנפוץ ביותר בו חולים במחלת הנשיקה עם תסמינים הוא 10-35. תקופת הדגירה (הזמן בין החשיפה הראשונית לנגיף ועד לקבלת תסמינים) היא בין 33-49 ימים.
המחלה הינה מחלה מדבקת ועוברת בין בני-משפחה וחברים. היא בד“כ מועברת ע“י מגע אינטימי בין אדם שאינו מודבק לאדם שנושא את הנגיף אפשטיין-באר, אך שאינו מראה סימפטומים. רק מספר קטן של אנשים (5%) נדבקים במחלה מאדם שפיתח את כל התסמינים של המגע הזיהומי. הנגיף מועבק באופן נדיר ממקורות סביבתיים כמו שיעול ועיטוש.
נגיף אפשטיין-באר מועבר דרך רוק באופן כללי, כגון מגע קרוב – נשיקות במירב המקרים.
בין התסמינים נכללים:
הטחול, שכן הוא חלק מהמערכת החיסונית, עלול להתנפח באופן ניכר ולגרום לכאב. האיבר נמצא מתחת לצלעות בצד השמאלי של הבטן.
בדיקת דם פשוטה בוחנת את רמת ההידבקות.
בציבור הרחב, נגיף זה הינו שכיח. בזכרים עם XLP, יש מוטציה (שגיאה) בגן ה-XLP הנקרא SAP/SH2D1A/DSHP. גן זה עוזר לשלוט בתגובה החיסונית לזיהום של הנגיף אפשטיין-באר ומקודד את החלבון SAP. לזכרים הנגועים בנגיף אפשטיין-באר יש אי-יכולת לשלוט בהתרבות של תאי-T ציטוטוקסיים הבאים כתוצאה מזיהום EBV שמתמקם בתאי-B של הזכר. כתוצאה מכך, זכרים עם XLP הנחשפים לנגיף אפשטיין-באר עלולים לפתח תסמינים העלולים להיות קטלניים. חולים עלולים לפתח קשרי לימפה נפוחים (בלוטות בצוואר או במפשעה), כאבי גרון, חום ודלקת כבד חמורה. לאחר זיהום בנגיף אפשטיין-באר, יש חולים המפתחים אנמיה אפלסטית (רמות נמוכות של כל סוגי תאי הדם) והיפוגאמאגלובולינמיה (רמות נמוכות של נוגדנים במחזור הדם).
תסמינים חמורים מתרחשים מכיוון שהמערכת החיסונית אינה יכולה להתמודד באופן יעיל עם הנגיף אפשטיין-באר כמו אצל אנשים בריאים, ולפיכך תסמינים עלולים לכלול דלקת בלוטות חריפה ולימפומה.
כשזכר החולה ב-XLP מאובחן בנגיף אפשטיין-באר ברמות גבוהות, הטיפול המועדף היא תרופה בשם ריטוקסימאב. תרופה זו מסירה את תאי הדם הלבנים (תאי-B) אשר מייצרים נוגדנים. תהליך זה הוכח כמוצלח במספר רב של בני זכר הסובלים מ-XLP ואפשר להתחילו לפני - ואחרי - השתלת מח-עצם.
השתלת מח-עצם היא דרך לספק תאי-T בריאים לחולה XLP. למרות העובדה שתאי-T אלה מסוגלים לשלוט בנגיף אפשטיין-באר, בחודשים הראשונים לאחר ההשתלה תאי ה-T קיימים ברמות נמוכות בלבד, בזמן שהרמות של תאי-B הנגועים בנגיף אפשטיין-באר עלולות להיות גבוהות. איזון בלתי-יציב זה עלול להכריע לטובת תאי ה-B ולימפומה הקשורה לנגיף אפשטיין-באר עלולה להתפתח בזמן תקופת ההתאוששות. אפשר לפתור בעיה זו ע“י סיפוק תאי-T ציטוטוקסיים (CTLs). טיפול זה נערך ע“י גידול תאי-T בכמויות גדולות מתורם מח-העצם המסוגל לזהות ולחסל תאי-B הנגועים בנגיף אפשטיין-באר. תהליך זה נערף במשך 12 שבועות במעבדות מיוחדות. תאי ה-T עוברים בדיקות מקיפות בשביל לוודא שהם מזהים את נגיף האפשטיין-באר בלבד ואינם מסוגלים לפגוע ברקמות התקינות של החולה. לאחר מכן, התאים הרצויים מוזרקים לחולה. תאי-T הם מאוד ספציפיים וגורמים למספר קטן של תופעות לוואי, אם בכלל. אלו מספקים חסינות לנגיף אפשטיין-באר.
תא-T ציטוטוקסי (CTL) - שייך לתת-קבוצה של לימפוציטים מסוג T (נמנה בין תאי-הדם הלבנים) המסוגלים לחסל תאים נגועים. הם מחסלים תאים נגועים בנגיפים (או כל פתוגנים אחרים), בנוסף לתאים פגומים או תאים שאינם מתפקדים כראוי.
לימפומה היא גידול חריג של רקמה הנוצר עי ריבוי חריג של לימפוציטים (סוג של תא-דם לבן).
